פסק-דין בתיק ב"ל 45943-03-13

1.         בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26/02/2013, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 14.5%.

2.         עיקר טענות ב"כ המערער:

א.         הוועדה לא התייחסה כדבעי לחומרת הפגיעה ברגל שמאל, ונפל פגם משפטי בהנמקת הוועדה. הוועדה דחתה את האמור בחוות דעת פרופ' מן בנוגע לברך שמאל, תוך שציינה שממצאיה שונים, וזאת על יסוד "טווח תנועות". קביעה זו אינה מנומקת ואינה ברורה דיה, שכן הענקת  סעיף ליקוי 35 אינה נמדדת בטווח תנועות. על הוועדה היה לנמק מדוע לא העניקה למערער את סעיף הליקוי שהומלץ בחוות הדעת של פרופ' מן.

ב.         הועדה שגתה עת התייחסה לכל צלקת בנפרד, ולא שקלה את מכלול הצלקות יחדיו, וזאת בשים לב כי למערער חמש צלקות ברגל שמאל.  בנסיבות אלו, על הוועדה היה להתייחס  למספר הרב של הצלקות כעומדות בתנאי של צלקת מכערת.

ג.          הוועדה לא נתנה דעתה לאמור בחוות דעת פרופ' מן בנוגע לצלקת אחת העונה לקריטריון של צלקת מכאיבה באזור הברגים "היוצרים איזור רגיש של הפלטו לטרלי קידמי של הטיביה".

ד.         הוועדה טעתה עת שללה קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בברך ימין. הוועדה התעלמה מהאמור בחוות דעת פרופ' מן, כי הפגיעה בברך ימין נרשמה בדו"ח מד"א עם פינויו של המערער לבית החולים. הוועדה לא התייחסה להסבריו של פרופ' מן בחוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בברך ימין.

3.         עיקר טענות ב"כ המשיב:

א.         לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לתלונות המערער, וכן  ערכה למערער בדיקה קלינית.

ב.         הוועדה התייחסה לחוות הדעת מאת פרופ' מן, וציינה כי ממצאיה שונים מממצאיו בעניין טווחי התנועות, ודי בכך על פי הפסיקה כדי להוות התייחסות עניינית ומנומקת.

ג.          בעניין ברך ימין, הוועדה שללה קשר סיבתי לתאונה, ונימקה החלטתה בכך שהכאבים הופיעו רק כעבור כחודש. בפני הוועדה לא עמד דו"ח של מד"א.

דיון והכרעה:

4.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

 עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

5.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

                  ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד'  213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

6.         מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן:

"בבדיקה נוירולוגית: נכנס עצמאית ללא עזרים בתבנית תקינה, עצבי פנים תקינים, אין רגישות מעל פרקי לסת תחתונה. מבחני קואורדינציה ויציבות, טונוס החזרים ותחושות תקינים. מעיון במכתב ד"ר אבו סלמה נוירולוג מ-19.9.12 מצוין כי לא נחבל ישירות בראש בתאונה, לא איבד הכרה. עבר CT מוח עקב כאבי ראש ללא ממצא, ממצאי בדיקה נוירולוגית תקינים מטופל ברוקסט + והופנה למעקב ובדיקת רופא עיניים אותה עבר ב- 27.9.12 אצל ד"ר מר יחיאל שלא מצא ממצא שיסביר את תלונותיו.

מבחינה כירורגית - באספקט פנימי של קרסול שמאלית, צלקת באורך 4 ס"מ, לא היפרטרופית, לא רגישה, לא דביקה ולא מכערת. באספקט מדיאלי של השוק בסמוך לברך צלקת באורך 2 ס"מ שאינה בולטת, אינה רגישה ואינה מכערת. באספקט לטרלי של ברך שמאלית 2 צלקות. אחת באורך 4 ס"מ וצלקת נוספת באורך 5 ס"מ. הצלקות אינן רגישות ואינן מכערות.